ישוע לא רק בבשורות. הוא בבראשית. שמות. תהילים. ישעיהו. בכל מקום.
כבש הפסח (שמות י״ב): כבש תמים מת כדי שהעם יחיה. נשמע מוכר?
העבד הסובל (ישעיהו נ״ג): מחולל מפשעינו. מדוכא מעוונותינו.
בן דוד (תהילים ב׳, ק״י): מלך שמולך לעד.
הנביא כמשה (דברים י״ח): מישהו שאלוהים יקים לדבר את דבריו.
זרע אברהם (בראשית כ״ב): דרכו כל העמים יתברכו.
זה לא עדין
התנ״ך לא מרמז על המשיח.
הוא צועק עליו.
למעלה מ-300 נבואות ספציפיות. דפוסים. טיפוסים. צללים.
כולם מצביעים על אדם אחד.
וישוע טען להכול
הוא אמר, "משה כתב עלי." (יוחנן ה׳:46)
הוא אמר, "הכתובים מעידים עלי." (יוחנן ה׳:39)
הוא לא רק הופיע ואמר, "היי, אני המשיח."
הוא מילא את הכתובים. בפרטים. שוב ושוב.
ברגע שאתה רואה את זה...
אתה לא יכול לא לראות.
כבש הפסח הופך ליותר מטקס.
ישעיהו נ״ג הופך ליותר משירה.
כל התנ״ך הופך למפת דרכים לישוע.
אז קרא את זה שוב
לא כסיפורים מנותקים.
אלא כסיפור אחד מאוחד - שמצביע על גואל אחד.
ישוע.