"כי ילד יולד לנו... ויקרא שמו... אל גיבור, אבי עד."

ישעיהו ט׳:6

קראו את זה שוב.

ישעיהו לא קרא למשיח נציג של אלוהים. הוא קרא לו "אל גיבור".

לא "נביא גיבור". לא "מלך גיבור".

אל גיבור.

ה"בן האדם" בדניאל ז׳

דניאל ראה חזון: מישהו "כבן אדם" בא על ענני שמיים, מקבל פולחן ומלכות נצחית.

במחשבה יהודית עתיקה, רק אלוהים מקבל פולחן.

אז מי זה ה"בן אדם"?

ישוע קרא לעצמו בתואר הזה בדיוק - למעלה מ-80 פעמים.

או-או

אי אפשר לקבל את שני הדברים.

או שישעיהו ודניאל הפריזו בצורה פרועה... או שהמשיח הוא יותר מאדם.

ישוע לא רק טען לייצג את אלוהים. הוא טען להיות אחד עם אלוהים.

הוא סלח על חטאים (רק אלוהים יכול לעשות את זה). הוא קיבל פולחן (רק אלוהים צריך לקבל את זה). הוא אמר, "לפני שאברהם היה, אני" - משתמש בשם האלוהי מספר שמות ג׳.

זו לא ענווה. זו טענה אלוהית.

אז האם הוא צדק?

אם ישוע הוא מי שהוא טען להיות, אז ישעיהו ט׳:6 זו לא הפרזה.

זו נבואה.

וה"ילד הנולד" בבית לחם הוא אותו אל גיבור שדיבר את היקום אל תוך קיומו.

עטוף בבשר. הולך בינינו. מת בעבורנו.