"אלי, אלי, למה עזבתני?"

דוד המלך כתב תהילים כ״ב בסביבות 1000 לפנה״ס.

רומא לא המציאה את הצליבה עד 600+ שנים מאוחר יותר.

ובכל זאת דוד כתב:

• "כארו ידי ורגלי"
• "יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל"
• "כל עצמותי התפרדו"
• "כמים נשפכתי"

אלו לא סמלים מעורפלים.

אלו תיאורים ספציפיים, רפואיים של צליבה - שיטת הוצאה להורג שעדיין לא קיימת.

קפיצה קדימה לשנת 33 לספירה

ישוע תלה על צלב רומי. המילים האחרונות שלו?

"אלי, אלי, למה עזבתני?"

השורה הפותחת של תהילים כ״ב.

חיילים הגרילו על בגדיו. עצמותיו נעקרו ממקומן. הוא נוקב.

כל. פרט. בודד.

מקריות? או נבואה?

יש שאומרים שדוד רק כתב על עצמו.

אבל דוד מעולם לא נצלב. ידיו ורגליו מעולם לא נוקבו. חיילים מעולם לא הגרילו על גלימתו.

אז על מי הוא כתב?

מה אם תהילים כ״ב לא היה שיר של סבל - אלא תצוגה מקדימה של גאולה?

מה אם דוד ראה, 1,000 שנה מראש, את הרגע שבו ישוע יקח את מקומך על הצלב?