משה כתב יותר מפקודות. הוא כתב רמזים.

כבש הפסח: כבש תמים מת כדי שהבכור יחיה. דמו מסומן על המשקופים. המוות עובר.

נשמע מוכר?

נחש הנחושת: במדבר, נחש על עמוד. כל מי שמביט בו חי.

ישוע אמר, "וכמו שמשה הרים את הנחש, כך חייב בן האדם להיות מורם."

שעיר לעזאזל: ביום הכיפורים, שעיר אחד מת על חטא. השני נושא את החטא אל המדבר.

ישוע עשה את שניהם. הוא מת על חטא... והסיר אותו.

אלה לא צירופי מקרים

התורה עמוסה בטיפוסים וצללים - דפוסים שמצביעים קדימה למשהו (או למישהו) גדול יותר.

אברהם ויצחק. יוסף שנמכר בכסף. המן מן השמיים. המים מהסלע.

כל אחד מהם מהדהד את ישוע.

ישוע אמר זאת בעצמו

"משה כתב עלי." (יוחנן ה׳:46)

הוא לא בא לבטל את התורה. הוא בא למלא אותה.

להיות המציאות שכל הצללים האלה הצביעו אליה.

אז מה השיר?

התורה שרה על גאולה. על גואל.

מישהו שיסבול, יושיע, ויקום.

אם אתה מקשיב מקרוב, אתה יכול לשמוע את שמו בכל פרק.

ישוע.