התורה אומרת, "בלי שפיכת דם, אין סליחה."

ויקרא י״ז:11

במשך אלפי שנים, הכפרה באה דרך בית המקדש. דרך קורבן. דרך דם על המזבח.

ואז בשנת 70 לספירה, רומא הרסה את בית המקדש.

הקורבנות נפסקו.

אז מה עכשיו?

התורה לא אומרת, "דם הוא אופציונלי". היא אומרת שהוא נדרש.

אז אם אין בית מקדש, אין מזבח, אין כהן גדול נכנס לקודש הקודשים עם דם...

איך מקבלים סליחה?

תפילה? מעשים טובים? לקוות לטוב?

התורה לא אמרה שמשהו מזה יעבוד.

אלא אם כן...

מה אם הקורבנות לא נפסקו?

מה אם הם הושלמו?

ישעיהו נ״ג מתאר מישהו שיהיה "מחולל מפשעינו" ושסבלו יביא לנו שלום.

לא עז. לא כבש. אדם.

ישוע מת בפסח - חג הכבש הפסחי - בסביבות שנת 30 לספירה.

40 שנה לפני שבית המקדש נהרס.

העיתוי מדהים

ממש לפני שמערכת בית המקדש נגמרה לנצח, ישוע הציע את עצמו כקורבן הסופי.

כפרה אחת. לכל הזמנים. לכל האנשים.

לא עוד טקסים שנתיים. לא עוד כיסויים זמניים.

רק סליחה מוחלטת - אם אתה מקבל אותה.

השאלה

אם ישוע הוא המשיח, אז כפרה עדיין זמינה.

לא בבית מקדש הרוס. אלא דרך מושיע שקם.

החיבוק עדיין פתוח.