"והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו."
ישעיהו נ״ג מתאר מישהו שידחו, יבזו, יפצעו... ואז יקברו עם עשירים.
נכתב 700 שנה לפני שהצליבה בכלל הומצאה.
רבנים קדומים קראו לקטע הזה תיאור של המשיח. חוקרים מודרניים נמנעים ממנו. יש שמכנים אותו "הפרק האסור".
למה?
כי כשקוראים אותו ליד סיפור מותו של ישוע, הקבלות בלתי ניתנות להכחשה.
ידיים מנוקבות. שתיקה מול מאשימים. קבורה בקבר של עשיר. קימה לתחייה.
זה לא סמליות מעורפלת. אלה פרטים ספציפיים וניתנים לאימות.
מה אם ישעיהו לא כתב שירה?
מה אם הוא כתב נבואה - על אדם שיסבול עבורך?