זה הפרדוקס העתיק ביותר: צדק מול רחמים.

אם אלוהים צודק לחלוטין, הוא חייב להעניש חטא.

אם אלוהים רחום לחלוטין, הוא חייב לסלוח על חטא.

איך הוא יכול להיות שניהם?

תשובת התורה: כפרה.

הדם מכסה מה שהחוק מגנה

ביום הכיפורים, הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים עם דם.

לא שלו. דם של כבש.

הכבש מת. העם חי.

כפרה תחליפית.

התמים תופס את מקומו של האשם. הצדק מרוצה. הרחמים מוארכים.

אבל הקורבנות נפסקו

בשנת 70 לספירה, בית המקדש נהרס. אין יותר קורבנות. אין יותר כפרה.

או שיש?

ישעיהו נ״ג מתאר "עבד סובל" שיהיה "מחולל מפשעינו" ו"מדוכא מעוונותינו".

לא כבש. אדם.

מי שיישא את חטאי רבים. שמותו יביא ריפוי.

ישוע: הכפרה הסופית

ישוע מת בפסח - חג הכבש הפסחי.

הוא לא מת כקדוש מעונה. הוא מת כתחליף.

"ומוסר שלומנו עליו." (ישעיהו נ״ג:5)

צדק מרוצה. רחמים משוחררים.

אלוהים לא התעלם מהחטא. הוא ספג אותו - על הצלב.

ההזמנה

כפרה היא לא על אשמה. היא על אהבה.

אהבה כל כך עזה שהיא מעדיפה למות מאשר לאבד אותך.

אם ישוע הוא הכפרה הסופית, אז אתה לא צריך להרוויח סליחה.

היא כבר שולמה בעבורך.