לב המשיח: גילוי חיבוק הכפרה
מה מגלה לנו לבו של המשיח על אהבה, צדק וסליחה?
בלב כתבי הקודש העבריים שוכנת מתיחות: בין קדושה לרחמים, בין צדק לאהבה. לבו של המשיח מגשר על הפער הזה דרך רעיון עוצמתי ולעיתים לא מובן: כפרה.
הצורך בכפרה
מהרגע הראשון, השבר של האנושות יצר מרחק בינינו לבין אלוהים. חטא אינו רק טעות — הוא קרע במערכת היחסים. בתורה, הכפרה היא מרכזית. דרך קורבנות, אלוהים סיפק דרך למחילה מבלי לוותר על הצדק.
האם ייתכן שהשיטה הקדומה הזו מצביעה על הגשמה עמוקה וסופית יותר?
הקורבן המרומז מראש
"והוא מחלל מפשענו, מדוכא מעוונותינו... ובחבורתו נרפא לנו."
— ישעיהו נ״ג:5
עבד הסובל בישעיהו אינו רק סמל. הוא נושא את המשא של אחרים. הכאב שלו מוביל לריפוי שלנו. זו אינה תאוריה — זו מתנה אישית של אהבה.
ישוע והכיסוי המושלם
ישוע טען שהוא הגשמת התורה והנביאים. במותו, הוא נעשה כפרה אחת ולתמיד — לא רק לעם אחד, אלא לעולם כולו. כמו השה בפסח, דמו מכסה את אלה אשר בוטחים בו.
האם ייתכן שמעשה האהבה הגדול ביותר של המשיח היה חיבוק כפרתי?
כפרה שמרפאה
כפרה אינה רק מושג תיאולוגי. היא הזמנה לשוב, להתפייס עם אלוהים מתוך אהבה. לבו של המשיח שופע גם קדושה וגם חמלה.
אם המשיח בא כדי לכפר — אז אתה היית הסיבה.
"לראשונה הבנתי שכפרה אינה קשורה לאשמה — אלא לאהבה שמספיקה כדי להשיב אותי."
— מרים ל׳, מאמינה יהודייה בישוע