הבנת משמעותו לאור הדוקטרינה היהודית-משיחית

שירות האמבלברגר

מעט תפילות מרכזיות לאמונה ולפרקטיקה היהודית כמו השמע. נאמרת מדי יום על ידי יהודים שומרי מצוות במשך אלפי שנים, מילים אלה מדברים ו:ד-ה עיצבו את זהות ישראל:

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ." (דברים ו:ד-ה)

אך, כפי שדניאל איי. בלוק חוקר במחקרו כמה הוא אלוהים?, השמע מזמין הרהור עמוק יותר, לא רק ליהודים אלא גם למאמינים נוצרים המבקשים להבין השלכותיו המלאות לאור כל הכתובים.

השמע כקריאה לנאמנות

מסורתית, פרשנויות רבניות יהודיות רבות מדגישות את השמע כהצהרה על אחדות ה', הצהרה מכרעת נגד רב-אלוהות. קריאה זו מאשרת שיש אלוהים אחד בלבד, נבדל ובלתי מחולק, שאליו ישראל נשבעת נאמנות. אולם, בלוק מאתגר הנחה זו בבחינה מדוקדקת של הטקסט העברי:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד.

המבנה הדקדוקי, טוען בלוק, מציע לא רק טענה פילוסופית על אחדות ה' המספרית אלא דרישה לנאמנות בלעדית. תרגום מדויק יותר, מציע בלוק, יכול להיות:

"יְהוָה אֱלֹהֵינוּ! יְהוָה לְבַדּוֹ!"

בקריאה זו, הדגש עובר מכמות ה' לבלעדיותו. השמע הופך לקריאה לישראל להישבע נאמנות מלאה ליְהוָה לבדו, דוחה כל נאמנות מתחרה לאלוהים או כוחות אחרים.

הדאגה הרועית של משה

בלוק מציין שבהקשר הרחב יותר של דברים, דאגת משה היא רועית ובריתית. האיום האמיתי על ישראל אינו אויבים חיצוניים אלא עבודה זרה פנימית, הפיתוי לתת לבם לאלוהים אחרים. השמע, אם כן, אינו מאמר מטפיזי אלא קריאה בריתית: אהוב את ה' בכל ליבך, שרת אותו לבדו, ואל תן ליריב לתבוע מסירותך.

השמע בהוראת ישוע

מעניין, השמע גם משחק תפקיד מרכזי בהוראות ישוע. במרקוס יב:כט-לא, כשנשאל על המצווה הגדולה ביותר, ישוע מאשר את השמע:

"הָרִאשׁוֹנָה," ענה ישוע, "הִיא זֹאת: 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מַדָּעֲךָ וּבְכָל־כֹּחֲךָ.'"

בלוק מדגיש שישוע לא דן כאן בטבע ה' אלא מאשר מחדש את קריאת השמע למסירות יחידה. ישוע, כיהודי נאמן, מדגיש שאהבת ה' בכל הלב היא בלב הברית.

השמע באמונה נוצרית מוקדמת

השליח פאולוס מעמיק קשר זה בקורינתים א ח:ו:

"אֲבָל לָנוּ אֶחָד הוּא הָאֱלֹהִים הָאָב אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ הַכֹּל וַאֲנַחְנוּ אֵלָיו וְאֶחָד הוּא הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בּוֹ הַכֹּל וַאֲנַחְנוּ בּוֹ."

כאן, פאולוס מהדהד את שפת השמע אבל מיישם אותה ישירות למשיח ישוע. בלוק טוען שלפאולוס, ישוע כלול בזהות הייחודית של יְהוָה, מאשר בכך את הריבונות הבלעדית של ה' תוך הכרה באדונות המשיח.

ברית של מחויבות מלאה

עבור מאמינים יהודים ההולכים אחרי ישוע כמשיח, פרשנות בלוק מציעה הבנה עמוקה: השמע אינו מבוטל אלא ממומש במשיח. הדרישה לנאמנות בלעדית ליְהוָה נשארת; מה שנגלה בברית החדשה הוא שישוע עצמו מגלם נוכחות יְהוָה בקרב עמו.

לפיכך, השמע מזמין כל מאמין:

• לאהוב את ה' במסירות מלאה (לב, נפש, כוח);
• לדחות כל אלוהים מתחרים (בין אם פסלים עתיקים או נאמנויות רבניות);
• להכיר בישוע את הביטוי המלא של אהבת ה' הבריתית וסמכותו.

מסקנה: השמע כקריאה יומית לנאמנות

בלוק מסיים מחקרו בחזון עוצמתי: הישראלי האמיתי הוא זה שמכריז מדי יום, "יְהוָה אֱלֹהֵינוּ! יְהוָה לְבַדּוֹ!" עבור יהודים משיחיים, הכרזה זו מאשרת את ברית ישראל הנצחית הממומשת בישוע המשיח. היא אינה רק נאמרת אלא חיה במסירות בלעדית לאלוהים האחד האמיתי: אב, בן ורוח הקודש.