כיצד ה' ברא אותנו, ולמה נועדנו
שירות האמבלברגר
מה הופך אותנו לאנושיים?
כל אדם בשלב מסוים שואל שאלות גדולות כמו:
למה אני כאן? מה פירוש להיות אדם? האם יש מטרה לחיי?
התנ"ך נותן לנו תשובה ברורה ויפהפייה: אנו נבראנו על ידי ה', בצלמו, בעלי ערך עצום ומטרה משמעותית. אבל אנו גם שבורים, וזקוקים לשיקום. ושיקום זה בא דרך ישוע, המשיח היהודי.
נבראנו בצלם ה'
התנ"ך פותח בהצהרה נועזת זו:
“וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ... זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.” (בראשית א:כז)
להיברא בצלם ה' פירושו שאנו משקפים משהו ממי שה' הוא. זה כולל את יכולתנו לחשוב, ליצור, לאהוב, לדבר ולקבל החלטות מוסריות. זה גם פירושו שכל חיי אדם בעלי ערך אינסופי, ללא קשר לרקע, מגדר, מעמד או יכולות.
נבראנו זכר ונקבה
ה' ברא את האנשים כזכר ונקבה, כאשר שני המינים משתתפים באופן מלא בצלמו. זה לא היה מקרה, זה היה עיצובו. והוא קרא לזה “טוֹב מְאֹד.”
ה' גם ברא את הנישואין כקשר מיוחד בין גבר לאישה אחת, שותפות שנבנתה לאהבה, מחויבות ובסיס למשפחה.
עוצבנו למטרה
ה' לא ברא אותנו רק כדי להתקיים, הוא ברא אותנו למטרה:
- להיות בקשר איתו
- לדאוג לבריאתו
- לחיות בקהילה זה עם זה
- לשקף את אהבתו וצדקו בעולם
מההתחלה, ה' נתן לאנשים עבודה משמעותית, חיבור רגשי ומטרה רוחנית.
אבל משהו השתבש
בעוד שעיצוב ה' היה טוב, אנו לא חיינו לפיו. אנו לעיתים קרובות פונים מדרכי ה' ובוחרים בדרכנו שלנו. זה נקרא חטא, והוא משפיע על כל חלק ממי שאנו.
התוצאה?
- אנו נאבקים במערכות יחסים
- אנו משתמשים לרעה בגופנו ובמתנותינו
- אנו מחפשים זהות בדברים שאינם נמשכים
- אנו שוכחים את מי שברא אותנו
עדיין, ערך הליבה שלנו לא השתנה. אנו פגומים מחטא, אבל לא חסרי ערך. ה' עדיין רואה אותנו, מכיר אותנו ואוהב אותנו.
ישוע מראה לנו אנושיות אמיתית
ישוע, המשיח היהודי, לא היה רק מלא אלוהים. הוא היה גם מלא אדם. וחייו מראים לנו איך אנושיות אמיתית אמורה להיראות.
- הוא אהב אנשים בעומק
- הוא דאג לעניים ולמנודים
- הוא חי ביושרה
- הוא הסתמך על ה' לחלוטין
- הוא סבל כאב אמיתי והראה חמלה אמיתית
ישוע הוא הדוגמה המושלמת למה פירוש להיות אדם. ויותר מזה: הוא בא לשקם אותנו למה שנועדנו להיות.
זהות חדשה דרך אמונה
כשאנו מאמינים בישוע, אנו לא רק מקבלים סליחה. אנו נבראים מחדש. התנ"ך אומר:
“אִם־מִי שֶׁבַּמָּשִׁיחַ הוּא בְּרִיאָה חֲדָשָׁה.” (קורינתים ב ה:יז)
זה פירושו:
- עברנו אינו מגדיר אותנו
- אנו מאומצים למשפחת ה'
- אנו מעוצבים להידמות יותר לישוע
- יום אחד, נקום לחיי נצח בגופים חדשים ומפוארים
נבראנו לכבוד, ודרך ישוע, כבוד זה משוקם.
אימוץ מגבלותינו
אמת חשובה אחת שהתנ"ך מלמד היא שלהיות אדם פירושו להיות בעל מגבלות. איננו יכולים לעשות הכול. אנו מתעייפים, זקוקים לעזרה, טועים. זה לא פגם, זה איך ה' ברא אותנו.
בעולם של היום, חלק מנסים להתגבר על מגבלות אלה דרך טכנולוגיה או המצאה עצמית מחדש. אבל התנ"ך אומר לנו:
כוח אמיתי בא מהסתמכות על ה'.
מגבלותינו קיימות כדי לקרב אותנו אליו, לא כדי למחוק אותן.
ערך שווה, הבדלים יפהפיים
במשפחת ה', יש אחדות וגיוון. השליח פאולוס כתב:
“אֵין יְהוּדִי וְלֹא יְוָנִי אֵין עֶבֶד וְלֹא בֶּן־חוֹרִין אֵין זָכָר וְנְקֵבָה כִּי כֻלְּכֶם אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ.” (גלטים ג:כח)
זה לא אומר שההבדלים שלנו נעלמים. זה אומר שזהותנו במשיח קודמת. כל מי ששייך לו אהוב באותה מידה, מוערך באותה מידה ומחונן באופן ייחודי.
מחשבות אחרונות
להיות אדם זה מתנה.
להיות אדם זה להיות נברא בצלם ה'.
אבל אנו גם שבורים, ולכן אנו זקוקים למושיע.
דרך ישוע המשיח, אנו לא רק נסלחים; אנו נעשים שלמים. הוא מראה לנו למה אנושיות נועדה. וכשאנו הולכים אחריו, אנו מתחילים להידמות לו יותר: חיים יותר במלואם, אנושיים יותר במלואם.
“רְאוּ אֵיזוֹ אַהֲבָה נָתַן־לָנוּ הָאָב שֶׁנִּקָּרֵא בְּנֵי אֱלֹהִים—וְכֵן אֲנַחְנוּ!” (יוחנן א ג:א)