המחיר הגבוה והשכר הנצחי של הליכה אחרי ישוע כמשיח

שירות האמבלברגר

"מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת תַּלְמִיד שֶׁלִּי צָרִיךְ לְהִתְכַּחֵשׁ לְעַצְמוֹ וְלָשֵׂאת אֶת עֵצוֹ מִדֵּי יוֹם וְלָלֶכֶת אַחֲרַי." (לוקס ט':כ"ג)

עבור יהודים רבים, השם "ישוע" אינו רק שם; הוא קו הפרדה. הוא מסמן את תחילת דרך שעבור רבים מרגישה כמו הליכה על חבל דק בין דחייה וגאולה. ועבור אלה שמחפשים באמת אמת - ששואלים באמת, "האם ישוע באמת יכול להיות המשיח?" - שאלה זו אינה בזול. היא באה עם מחיר.

המחיר של הליכה אחרי ישוע

קל לדבר על "ישועה בחסד" ו"סליחה חינמית", וכן: הישועה היא מתנה שאף אדם לא יכול להרוויח. אך קבלת מתנה זו עלולה לעלות יותר ממה שחלקם יכולים לשאת בדמיונם. כי עבור מחפשים יהודים רבים, הליכה אחרי ישוע פירושה לאבד את כל מה שהם הכירו.

דחייה מהמשפחה

מאמינים יהודים רבים בישוע נכרתו מהמשפחה לאחר החלטתם ללכת אחריו. חלקם מנודים. לחלקם נאמר שהם אינם רצויים עוד בסעודת השבת. במקרים מסוימים, משפחות מקיימות הלוויות סמליות, מכריזות על המאמין כ"מת" עבורן. האבל אמיתי. האובדן אינו סמלי.

עבור אלה מרקע חרדי או אולטרה-אורתודוקסי, המחיר יכול להיות אפילו גבוה יותר. יש שמנודים מקהילותיהם, מסולקים מבתי ספר או נשללים מיחסים עסקיים. ואפילו עבור יהודים חילונים או רפורמים, ההאשמה צורבת: "בגדת בעמך."

אובדן תרבותי וחברתי

הזהות היהודית קהילתית עמוקות. לקבל את ישוע כמשיח הוא, עבור רבים, נתפס כחציית קו בלתי ניתן לחציה: קו המפריד יהודי מגוי, מסורת מבגידה, היסטוריה מכפירה. מאמינים יהודים רבים נאבקים בפחד לאבד את מורשתם התרבותית, להיות מתויגים כ"נוצרים" באופן שמרמז שזנחו את כל מה שיהודי.

הפחד אינו היפותטי. הוא מבוסס על סיפורים אמיתיים. אישה יהודייה בתל אביב מאבדת עבודתה משום ששיתפה את עדותה. בחור צעיר בברוקלין מוצא את עצמו פתאום בלי חברים או משפחה כי הוא הוטבל. ניצולת שואה בפלורידה מגלה בסוד שבית הכנסת שלה אינו מקבל אותה עוד.

אלה אינם תרחישים בדיוניים: אלה הסיפורים שאנו נושאים איתנו. והם מהדהדים את אזהרתו של ישוע עצמו:

"אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְהָבִיא שָׁלוֹם עַל הָאָרֶץ. לֹא בָּאתִי לְהָבִיא שָׁלוֹם אֶלָּא חֶרֶב... אוֹיְבֵי הָאָדָם יִהְיוּ בְּנֵי בֵיתוֹ." (מתי י':ל"ד-ל"ו)

מאבק פנימי

אפילו עבור אלה שאינם נרדפים כלפי חוץ, המערכה הפנימית עמוקה. להאמין שישוע הוא המשיח פירושו להטיל ספק בשנים או אפילו עשורים של הוראה. זה לשאול אם אולי הרבנים טעו. אם אולי, איכשהו, הבשורה היא אמת. ושאלה זו כבדה, כי היא מאתגרת לא רק זהות דתית אלא גם נאמנות רגשית וקדמונית. עבור יהודים רבים, זה מרגיש כמו בגידה בסבא וסבתא, באבות ובקדושים.

אבל מה אם זה נכון?

הנה השאלה הטובה יותר: מה אם זה נכון? מה אם המשיח המובטח באמת בא? מה אם ישוע באמת הוא מימוש התורה, הנביאים והכתובים? מה אם אלוהים כל כך אהב את העולם שנתן את בנו היחיד?

אז המחיר, לא משנה כמה כבד, אינו גבוה מדי.

השמחה הצפויה לנו

"בִּגְלַל הַשִּׂמְחָה הַצְּפוּיָה לוֹ סָבַל אֶת הָעֵץ..." (אגרת אל העברים י"ב:ב')

אותה שמחה - שמחת האיחוד עם האב, שמחת חיי עולם, שמחת שלום מושלם - מוצעת לנו ההולכים אחריו.

ישוע היה יהודי. תלמידיו היו יהודים. הבשורה הוטפה לראשונה בירושלים. ובאמצעות ישוע, ההבטחות שניתנו לאברהם מתמלאות - לא מבוטלות, אלא ממולאות ומורחבות, מגיעות לגוי וליהודי כאחד.

בישוע, הזהות היהודית אינה אבודה. היא הופכת שלמה.

השכר הנצחי

"אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם," אמר ישוע, "אֵין אִישׁ שֶׁעָזַב בַּיִת אוֹ אַחִים אוֹ אֲחָיוֹת אוֹ אֵם אוֹ אָב אוֹ יְלָדִים אוֹ שָׂדוֹת בִּגְלָלִי וּבִגְלַל הַבְּשׂוֹרָה שֶׁלֹּא יְקַבֵּל מֵאָה שְׁעָרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה... וּבָעוֹלָם הַבָּא חַיֵּי עוֹלָם." (מרקוס י':כ"ט-ל')

יש מחיר. אבל השכר גדול לאין ערוך יותר.

לא רק חיים טובים יותר, אלא חיי עולם. לא קבלה זמנית על ידי בני אדם, אלא אימוץ נצחי על ידי אלוהים. לא מסורת חולפת, אלא ממלכה בלתי ניתנת לערעור. במשיח, מאמינים יהודים הופכים לחלק משארית - "נִבְחֲרוּ בְּחֶסֶד" (אגרת אל הרומים י"א:ה') - טעימה מוקדמת של האיסוף הסופי כאשר "כָּל־יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע" (אגרת אל הרומים י"א:כ"ו).

שיקום בעולם האמיתי

היום, יש בתי כנסת משיחיים בתל אביב, ברוקלין, לוס אנג'לס ואפילו בשכונות אולטרה-אורתודוקסיות. מאמינים יהודים מתפללים בעברית, חוגגים את החגים, והולכים באור אהבתו של ישוע. יש שארית גדלה. אתה לא לבד.

יותר ויותר יהודים מגיעים לראות שללכת אחרי ישוע אינו לדחות את מורשתם, אלא למלא אותה. שהמשיח שהם כמהו אליו בא: לא למחוק אותם, אלא להושיע אותם.

מסקנה: שווה כל צעד

לאחינו ואחיותינו היהודים: אנו יודעים את משקל ההחלטה לפניכם. אנו יודעים עד כמה השורשים עמוקים, ועד כמה הגיזום יכול להיות כואב. אך אנו גם יודעים שהפרי שווה את זה.

ישוע הוא משיח ישראל. הוא השה שנשחט ואריה יהודה שישוב. בו יש לא רק ישועה, אלא המלאות של מה שזה אומר להיות יהודי.

אל תתנו לפחד לגנוב את השמחה שאלוהים מציע. אל תתנו למסורת לעוור אתכם מזה שמילא אותה. ספרו את המחיר, ואז הרימו את עיניכם.

השכר הוא המשיח עצמו.