התשובה הנצחית לחוב החטא
שירות האמבלברגר
"כִּי בְקָרְבָּן אֶחָד הִשְׁלִים לָנֶצַח אֶת הַמְקֻדָּשִׁים."
(אגרת אל העברים י':י"ד)
ידיד יקר, ישוע הוא הכפרה שלנו!
אהוב, שאלת הכפרה ללא המקדש מעוררת את לב כל מחפש אחרי אלוהים. חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה השאיר את ישראל ללא מערכת הקרבנות שלו, אך תוכנית ההשלמה של אלוהים מעולם לא סוכלה. בביטחון איתן, אנו מכריזים: ישוע, המשיח, הוא הכפרה האחת ולתמיד עבור החטא. מותו ותחייתו ממלאים את הבטחות התנ"ך, עולים על צללי המקדש, ומציעים סליחה נצחית לכל מי שבוטח בו. הבה נחקור אמת זו יחדיו, נחים בחום רחמיו של אלוהים ובוודאות דברו.
יסוד התנ"ך: כפרה באמצעות קרבן
כתבי הקודש העבריים מכריזים שכפרה דורשת דם: "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ויקרא י"ז:י"א). יום הכיפורים התרכז בקרבנותיו של הכהן הגדול: קרבנות לחטאי האומה ושעיר המשתלח הנושא את העוון אל המדבר (ויקרא ט"ז). אך אלה היו זמניים, חוזרים מדי שנה, מצביעים על מציאות גדולה יותר. התנ"ך מבשר כפרה סופית:
- ישעיהו נ"ג:ה'-ו': עבד ה' הסובל "מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ... וַה' הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ."
- תהילים מ':ז'-ט': אלוהים אינו רוצה קרבן אלא ציות, מתמלא על ידי האחד שאומר, "בָּאתִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ."
- זכריה י"ב:י': ישראל "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ", מתאבל ומקבל חסד.
נבואות אלה מצביעות על משיח שישא חטא אחת ולתמיד, חורג ממעשי המקדש.
ישוע: המקדש והקרבן האמיתי
ידיד יקר, ישוע הוא מימוש יום הכיפורים וכל מערכת הקרבנות. הברית החדשה מגלה אותו כ:
- השה המושלם: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא אֶת חַטַּאת הָעוֹלָם!" (יוחנן א':כ"ט). חייו וחטאו חסרי החטא של ישוע ממלאים את כבש הפסח ואת שעיר המשתלח, נושא חטאינו אל האין.
- הכהן הגדול הנצחי: בניגוד לכוהנים ארציים, ישוע "נִכְנַס פַּעַם אַחַת לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים בְּדָמוֹ שֶׁלּוֹ וְהִשִּׂיג פְּדוּת עוֹלָם" (אגרת אל העברים ט':י"ב). כהונתו על דברת מלכיצדק (תהילים ק"י:ד'; אגרת אל העברים ז':י"ז) אינה זקוקה ליורש.
- המקדש האמיתי: ישוע הכריז, "הָרְסוּ אֶת הַמִּקְדָּשׁ הַזֶּה וּבִשְׁלֹשָׁה יָמִים אָקִים אוֹתוֹ" (יוחנן ב':י"ט). גופו, שנצלב וקם לתחייה, הוא מקום המגורים האולטימטיבי של נוכחות אלוהים.
כאשר פרוכת המקדש נקרעה במות ישוע (מתי כ"ז:נ"א), אלוהים סימן את סוף המערכת הישנה. קודש הקודשים לא היה עוד מוגבל לבניין: באמצעות ישוע, נוכחות אלוהים שוכנת עם עמו (אגרת הראשונה אל הקורינתיים ו':י"ט). צעקתו, "נִשְׁלָם" (יוחנן י"ט:ל'), חתמה את השלמת הכפרה. אין צורך בקרבן נוסף.
נקודת המבט היהודית הרבנית: אמת חלקית
באהבה, אנו מכירים בתגובת אחינו היהודים הרבניים לאובדן המקדש. המסורת הרבנית מלמדת שתשובה, תפילה וצדקה מחליפות קרבנות, תוך ציטוט הושע י"ד:ג', "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'." הרמב"ם הכריז, "התשובה מכפרת על כל החטאים," וליטורגיית יום הכיפורים מדגישה צום, וידוי וחיים אתיים. אף על פי שאלה משקפים את רחמי אלוהים, הם נופלים מדרישת התנ"ך לכפרת דם (ויקרא י"ז:י"א). ללא מקדש, היהדות הרבנית נשענת על מאמץ אנושי, אך התנ"ך מצביע על הנחה אלוהית: משיח שנושא חטא בעצמו (ישעיהו נ"ג:י'-י"א). ישוע ממלא זאת, מציע מה שאף מעשה אנושי אינו יכול: השלמה מלאה עם אלוהים.
למה כפרת ישוע חשובה
קרבנו של ישוע משנה הכל:
- הוא ממלא את התורה: קרבנות התורה היו "צֵל הַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת" (אגרת אל העברים י':א'). ישוע הוא המהות, משלים כפרה לנצח.
- הוא מטהר לחלוטין: "דַּם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בְּנוֹ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל חֵטְא" (אגרת יוחנן הראשונה א':ז'). אין צורך בחזרה שנתית.
- הוא מעניק גישה לאלוהים: באמצעות ישוע, "יֵשׁ לָנוּ בִּטָּחוֹן לְהִכָּנֵס לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים בְּדָמוֹ" (אגרת אל העברים י':י"ט). כל מאמין הוא כהן, שוכן הרוח (אגרת פטרוס הראשונה ב':ט').
- הוא מבטיח חיי עולם: "נִמְסַר בִּגְלַל פְּשָׁעֵינוּ וְהוּקַם לְמַעַן צִדְקָתֵנוּ" (אגרת אל הרומים ד':כ"ה). תחייתו מבטיחה את גאולתנו.
הקריאה: בטח בעבודתו הגמורה של ישוע
אהוב, היעדר המקדש אינו מחסום לכפרה כי ישוע השלים את העבודה. הוא עבד ה' הסובל, השה, הכהן והמקדש. בדחיפות רכה, אנו מזמינים אותך לבטוח בו. אגרת אל הרומים י':ט' מבטיחה, "אִם תּוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא אָדוֹן וְתַאֲמִין בְּלִבְּךָ שֶׁאֱלֹהִים הֵקִימוֹ מִן הַמֵּתִים, תִּוָּשַׁע."
פתח את התנ"ך: קרא ישעיהו נ"ג, ויקרא ט"ז, תהילים מ', זכריה י"ב. ושאל את אלוהי ישראל לגלות את משיחו. הבטחה בישוע ממלאת את המורשת היהודית שלנו, מחבקת את האחד שמשלים את ברית אלוהים. דמו, לא מעשינו, מכפר בשלמות.
מילה אחרונה: ישוע, הכפרה הנצחית שלנו
קרבנו של ישוע עומד כאמת הבלתי ניתנת לערעור של תוכנית הגאולה של אלוהים. אגרת אל העברים ז':כ"ז מכריזה, "הִקְרִיב עַל חַטֹּאתָם פַּעַם אַחַת לְנֶצַח כְּשֶׁהִקְרִיב אֶת עַצְמוֹ." טקסי המקדש היו צללים; ישוע הוא המציאות. הוא חי, מליץ בעדנו (אגרת אל העברים ז':כ"ה), ויום אחד, כפי שניבא זכריה, ישראל יביט אליו ויקבל חסד.
ידיד יקר, האם תבטח בישוע, המשיח הקם לתחייה, היום? המשיח חי! המשיח חי, וכפרתו נמשכת לנצח!