התשובה הנצחית לחוב החטא
שירות האמבלברגר
"כי במנחה אחת הוא השלים לעד את המקודשים." (עברים 10:14)
ידידי היקר, ישוע הוא הכפרה שלנו!
אהובים, השאלה של כפרה ללא בית המקדש מעוררת את לבו של כל מחפש אחר אלוהים. חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה הותיר את ישראל ללא מערכת הקרבנות, אך תוכניתו של אלוהים לפיוס מעולם לא נכשלה. בביטחון בלתי מעורער, אנו מכריזים: ישוע, המשיח, הוא הכפרה האחת והיחידה לחטא. מותו ותחייתו מממשים את הבטחות התנ"ך, עולים על צללי בית המקדש, ומציעים סליחה נצחית לכל מי שבוטח בו. בואו נחקור את האמת הזו יחד, נשענים על חום רחמי אלוהים ועל ודאות דברו.
היסוד של התנ"ך: כפרה דרך קרבן
כתבי הקודש העבריים מכריזים כי כפרה דורשת דם: "כי נפש הבשר בדם היא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם" (ויקרא י"ז:11). יום הכיפורים התמקד בהקרבות הכוהן הגדול – קרבנות על חטאי העם והשעיר לעזאזל שנשא את העוונות למדבר (ויקרא ט"ז). אך אלה היו זמניים, חוזרים מדי שנה, ומצביעים על מציאות גדולה יותר. התנ"ך מבשר על כפרה סופית:
- ישעיהו נ"ג:5-6: העבד הסובל "נרצע בעד פשעינו... וה' הפגיע בו את עוון כולנו."
- תהילים מ':7-9: אלוהים אינו חפץ בקרבן אלא בציות, שמתגשם על ידי זה שאומר, "באתי לעשות רצונך."
- זכריה י"ב:10: ישראל "יביטו אלי, את אשר דקרו," יספדו ויקבלו חסד.
נבואות אלה מצביעות על משיח שיישא את החטא אחת ולתמיד, מעבר לפולחני בית המקדש.
ישוע: בית המקדש והקרבן האמיתי
ידידי היקר, ישוע הוא המימוש של יום הכיפורים וכל מערכת הקרבנות. הברית החדשה מגלה אותו כ:
- השה המושלם: "הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם!" (יוחנן א':29). חייו ללא חטא ומותו של ישוע מממשים את שה הפסח והשעיר לעזאזל, נושאים את חטאינו לשכחה.
- הכוהן הנצחי: בניגוד לכוהנים ארציים, ישוע "נכנס לקודש הקודשים פעם אחת לעד בדמו שלו, והשיג גאולה נצחית" (עברים ט':12). כהונתו לפי סדר מלכיצדק (תהילים ק"י:4; עברים ז':17) אינה זקוקה ליורש.
- בית המקדש האמיתי: ישוע הכריז, "הרסו את המקדש הזה, ובשלושה ימים אקימו" (יוחנן ב':19). גופו, שנצלב וקם, הוא משכן נוכחות אלוהים האולטימטיבי.
כאשר פרוכת בית המקדש נקרעה במותו של ישוע (מתי כ"ז:51), אלוהים אותת על סיום המערכת הישנה. קודש הקודשים כבר אינו מוגבל לבניין – דרך ישוע, נוכחות אלוהים שוכנת עם עמו (קורינתים א' ו':19). זעקתו, "נשלם" (יוחנן י"ט:30), חתמה את השלמת הכפרה. אין צורך בקרבן נוסף.
הפרספקטיבה היהודית: אמת חלקית
באהבה, אנו מכירים בתגובת אחינו היהודים לאובדן בית המקדש. המסורת הרבנית מלמדת כי תשובה, תפילה וצדקה מחליפות קרבנות, ומצטטת את הושע י"ד:3, "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'." הרמב"ם הכריז, "תשובה מכפרת על כל החטאים," וליטורגיית יום הכיפורים מדגישה צום, וידוי ואורח חיים מוסרי. בעוד אלה משקפים את רחמי אלוהים, הם אינם עומדים בדרישת התנ"ך לכפרת דם (ויקרא י"ז:11). ללא בית מקדש, היהדות הרבנית נשענת על מאמץ אנושי, אך התנ"ך מצביע על מתת אלוהית – משיח הנושא את החטא בעצמו (ישעיהו נ"ג:10-11). ישוע מממש זאת, ומציע מה שאף מעשה אנושי לא יכול: פיוס מלא עם אלוהים.
מדוע כפרת ישוע חשובה
קרבנו של ישוע משנה הכל:
- היא מממשת את התורה: קרבנות התורה היו "צל הדברים הטובים הבאים" (עברים י':1). ישוע הוא המהות, משלים את הכפרה לעד.
- היא מטהרת לחלוטין: "דם ישוע המשיח בנו מטהר אותנו מכל חטא" (יוחנן א' א':7). אין צורך בחזרה שנתית.
- היא מעניקה גישה לאלוהים: דרך ישוע, "יש לנו ביטחון להיכנס לקודש הקודשים בדמו" (עברים י':19). כל מאמין הוא כוהן, שרוי בו הרוח (פטרוס א' ב':9).
- היא מבטיחה חיי נצח: "הוא נמסר בעד חטאינו וקם לתחייתנו" (רומים ד':25). תחייתו מבטיחה את גאולתנו.
הקריאה: בטחו בעבודתו המושלמת של ישוע
אהובים, היעדר בית המקדש אינו מחסום לכפרה משום שישוע השלים את המלאכה. הוא העבד הסובל, השה, הכוהן ובית המקדש. בדחיפות רכה, אנו מזמינים אתכם לבטוח בו. רומים י':9 מבטיח, "אם תודה בפיך שישוע הוא האדון ותאמין בלבך שאלוהים הקים אותו מן המתים, תיוושע."
פתחו את התנ"ך – קראו ישעיהו נ"ג, ויקרא ט"ז, תהילים מ', זכריה י"ב – ובקשו מאלוהי ישראל לגלות את משיחו. בטחון בישוע מממש את מורשתכם היהודית, מחבק את זה שמשלים את ברית אלוהים. דמו, לא מעשינו, מכפר באופן מושלם.
מילה אחרונה: ישוע, הכפרה הנצחית שלנו
קרבנו של ישוע עומד כאמת הבלתי מעורערת של תוכנית הגאולה של אלוהים. עברים ז':27 מכריז, "הוא הקריב על חטאיהם פעם אחת לעד כשהקריב את עצמו." פולחני בית המקדש היו צללים; ישוע הוא המציאות. הוא חי, מפגיע עבורנו (עברים ז':25), ויום אחד, כפי שזכריה ניבא, ישראל יביט בו ויקבל חסד.
ידידי היקר, האם תבטח בישוע, המשיח הקם, היום? המשיח חי! המשיח חי, וכפרתו נמשכת לעד!